לאחר שהתעמקנו בפרספקטיבות ה”גדולות” – הנאה, תשומת לב ושאיפה מתמדת לשיפור, הייתי רוצה להציג עוד מספר נקודות לתשומת לב – מעין טיפים המשמשים אותי מזה זמן רב באימון וביצירה. חלקם הנחיות ברורות לטיפול במצבים בעיתיים וחלקם נקודות מבט מופשטות יותר. אני ממליץ להפוך אותם לשלכם ולתת להם את המשמעות והמשקל שיתאימו לאימון הספציפי שיעניק את הקידום וההשראה הגדולים ביותר.
- משחקיות – זהו כמובן המשך ישיר לקיום מוטיב ההנאה שדיברנו עליו כבר אך כדאי לשים לב באופן פרטני לצורה שבה אנו משחקים ולהשתמש בה ללמידה. קחו לדוגמה משחקי וידאו- חלק מהמשחקים המצליחים כיום דורשים זמן לימוד ואימון של כמה שבועות כדי להתחיל לשחק באופן רציני אך אין שחקן שלא לוקח על עצמו את האתגר וזמן הלימוד הנדרשים. למרות הקושי, הזמן הזה אינו מרגיש כמו עבודה – להיפך, הוא מרגיע וממלא באנרגיה- פעולת המשחק מהנה ומקדמת כאחד.
כדוגמה נוספת אני אוהב לחשוב על כלי המשחק הנפוץ בעולם – כדור. איך נוצרו כל כך הרבה משחקי כדור? פשוט היו הרבה אנשים (האמת, סביר שילדים המציאו את המשחקים) שחשבו “מה עוד אפשר לעשות עם זה?” אולי רק עם הרגליים, אולי דרך חישוק גבוה, אולי במים, אולי על שולחן ירוק עם עוד כדורים ושני מקלות ארוכים…
את אותו הדבר אפשר לעשות עם כל תרגיל, כל מקצב וכל סגנון מוזיקלי – פחות רצינות, פחות מתודיקה והרבה סקרנות, ניסיוניות וכיף.
- חיזוק מול הרחבה – אני מבדיל בין לימוד דברים חדשים (הרחבה) לבין חזרה על הקיימים (חיזוק) וממליץ לשים לב לכמות הזמן שאנו משקיעים בכל אחד. אין אחד מהם טוב מהשני אך אני נוטה להמליץ על תקופות חיזוק אינטנסיביות על מנת להתקדם לרמת המקצוענות הבאה. כדאי לזכור- איכות מנצחת כמות כשמדובר במוזיקה. משפט יפה של אחד המורים שלי: “לאחר שיודעים לעשות טכניקה מסוימת באופן מושלם, זה הזמן הטוב ביותר להמשיך להתאמן עליה.”
- איזון פרמטרים – דינמיקה, דיוק, רמת קושי, מהירות, איכות סאונד – לכל תרגיל הפרמטרים המיוחדים לו. דרך יפה לחזק כל פרמטר (מדד) היא להחליש בכוונה את אחד האחרים, לפחות לזמן מה עד שאפשר לחזק חזרה.
דוגמה: מקצב מסובך שאנו מעוניינים לנגן מהר, אולי כדאי להתחיל לאט? או לחילופין – לפשט את המקצב ולהעלות את המהירות עד שהיא הופכת לקלה. אז אפשר להחזיר את החלקים המסובכים בהדרגה. לעתים אני מוריד אפילו את האיכות הכללית ומרשה לעצמי לנגן באופן מרושל, לפחות כדי שאוכל לשמוע את המקצב כולו במהירות הרצויה. לאט לאט הוא משתפר מעצמו ואז האיכות עולה חזרה.
- קרוס-טריינינג – אנשי תנועה וספורט בוחרים לא פעם להשלים ידע ויכולות בענף שונה משלהם – שמעתי פעם על שחקני פוטבול שלקחו שיעורי באלט כדי לשמור על גמישות. זוהי אסטרטגיה שהפכה לנורמה בכל אימון מקצועי ואנו יכולים להפיק ממנה המון. נקודות המבט שמעניקה לנו דוקטרינה אחרת יכולה לפתוח לנו דלתות שישארו סגורות אם נתרכז אך ורק בנגינה. בין הנגנים שאני מכיר יש כאלה שמציירים, מצלמים, מתאמנים באומנויות לחימה, בונים בעצמם רכיבים אלקטרוניים או לומדים פילוסופיה. מעניין שבשיחה איתם תמיד יהווה הנושא השני האהוב עליהם נקודת השוואה מרכזית לעיסוק במוזיקה ומקור חשוב לשאיבת רעיונות חדשים, בייחוד בפיתרון בעיות. כל תחביב יכול לשמש כמקור לקרוס-טריינינג כל עוד משקיעים בו זמן ועושים אותו ברצינות ובהתמדה. צריך לזכור – זהו לא זמן מבוזבז – זה זמן אימון מוזיקלי לכל דבר!
- קביעת אינטנסיביות – מה שלא יהיה באימון, בזמן האמת בד”כ הרמה תרד קצת – בהופעה, הקלטה, חזרת להקה ואפילו בשיעור. כשיוצאים מאיזור הנוחות של סביבת האימונים הביתית והמוכרת נכנסים גורמים חדשים לתמונה ובאופן טבעי הופכים את העשייה לקשה יותר – קהל, אורות מסנוורים, מורה שיושב ומקשיב למה שהכנתם – כל אלה הם גורמים חיוביים ביסודם אך מה לעשות, ככל שרוצים להצליח יותר כך מתרגשים יותר ומה שעבד נהדר בבית יוצא קצת פחות טוב. לכן הכלל הפשוט הבא- רוצים 100% בהופעה? התאמנו על 130% בבית. לדוגמה, אם נדרשת סיבולת נגינה מהירה בשיר מסובך של 3 דק, כדאי להתאמן על 6, אם צריך להגיש את עמוד 10 בחוברת אפשר להתאמן ולהגיע ל-15, שירים להופעה או הקלטה כדאי לדעת בע”פ מהסוף להתחלה. זה הופך את זמן ה”שטח” לקל ונעים.
- תרגול קיצוני למטרה ספציפית – זוהי גישה מעולה בעבודה על שבירת הרגלים לא רצויים ונגזרת של האיסטרטגיה הקודמת. יד שמאל מנגנת נמוך יחסית לימין? במשך שבוע מתאמנים על שמאל גבוהה וימין נמוכה מאוד. קשה לנו בתזמון של שליחת יד שמאל למצילה? מרחיקים את הסטנד מטר הצידה ומתאמנים כך. במסגרת שיר מסוים יש מעבר שקשה לנו? עובדים רק עליו ב-Loop. קלות בביצוע מביאה איתה סאונד טוב, לכן לא מזיק להקשות על עצמינו (במידה כמובן – לא להשתגע) בזמן האימון הביתי.
- סביבה מוגבלת – Confined Environment – לא מעט אנשי יצירה בוחרים להגביל את עצמם בצורות שונות כשהם ניגשים לעבודה. הניסיון מראה שדווקא מצבים מוגבלים גורמים לאנשים לחשוב על פתרונות יצירתיים ובלתי שגרתיים.
לדוגמה: נסו לנגן יום אחד ללא מצילות. האם התוצאה יכולה להיות משביעת רצון למרות החוסר? אולי דווקא בגללו? גם אם תחזירו את כל המצילות לסט בסיום הסשן אני בטוח שהחוויה תהיה מעניינת. באותה מידה אפשר להחליט לנגן סולו שלם רק על תוף אחד או אולי על כל המערכת אבל רק בשימוש רבעים ושמיניות. כל הגבלה תיצור באופן אוטומטי את הסאונד והאווירה המיוחדים לה.
- מינוף מכשולים – כל מה שמפריע ועומד בינינו ובין אימון טוב הוא מקור מעולה לאימון המיוחד הזה! “מינוף” מתכוון להפיכת המכשול לעיקר האימון. מספר דוגמאות ודרכים להשתמש בהן:
- נתקעתם עם זוג מקלות לא תואמים? המקל הכבד ילך ליד החלשה והרווחתם שעת כושר ליד.
- שכחתם להביא מצילה לחזרה? אולי יש בסביבה חפץ מעניין לנגן עליו במקום? (תודה ליניב על הרעיון)
- נפצעה יד ימין? בואו נראה אתכם מנגנים רק עם שמאל והרגליים! (תלמיד אמיץ שלי בן 10 שיד ימין שלו נשברה לקח עליו את האתגר – לאחר כחודשיים כשירד הגבס התברר ששתי הידיים הפכו שוות בחוזק ובמהירות- גם לאחר שימין התאוששה)
צריך לזכור שבמוקדם או במאוחר הרבה סיטואציות כאלה יקרו גם בהופעה. כשהן קורות במהלך אימון או חזרת להקה כדאי לנצל את ההזדמנות להכיר את הסיטואציה הלא נוחה ואפילו להפוך אותה למועילה.
- כוונה – התכוונו למה שאתם עושים. לגמרי ובכל מאודכם. זה יעלה את האפקטיביות של האימון בעשרות מונים.
- שינוי ושבירה של הרגלים – “אין הרגלים בתופים!” משפט שאמר לי לא פעם אחד המורים הראשונים שלי, במבטא אמריקאי כבד. אני מת על המשפט הזה – אין הרגלים בתופים. לבנות ואז לשבור, להתרגל ואז לעשות בכוונה ההיפך, להבין לעומק ואז לשאול “אבל למה בעצם?” אין חוקים, אין כללים, אין מוסכמות – הכל נכון ולא נכון בעת ובעונה אחת.
הפרדוקס הזה הוא מוזיקה. בעיני לפחות…
אלו הם רק מקצת העקרונות הקיימים, מצאו את שלכם ושתפו עם כמה שיותר אנשים – עם תלמידים ונגנים אחרים. מידע נוטה לגדול ולהשביח כשמשתפים אותו.
אשמח לתגובות או שאלות בנוגע לרעיונות המוצגים פה. אפשר גם לפנות אלי במייל ranlevari@gmail.com.