מצילות הם אחד מכלי הנגינה הכי קדומים בהיסטוריה האנושית. ושאנחנו מדברים על סאביאן אנחנו חייבים לדבר גם על זילדג’יאן. מדובר באחת הסאגות המשפחתיות הגדולות ביותר בהיסטוריה של המוסיקה, של שניים מיצרני המצילות הגדולים ביותר בהיסטוריה, Zildjian וסביאן.

ההיסטוריה של סביאן אינה ניתנת לתיאור ללא ההיסטוריה של Zildjian. באמצעות 14 דורות של יצרני מצילות, המצילות של Zildjian עדיין בבעלות משפחתית עקב מקורותיה שהולכים אחורה עד ל 1618. זאת אומרת משהו כמו 400 שנה של יצור מצילות, מה שהופך את החברה הזאת לאחת החברות היצרניות הוותיקה ביותר על כדור הארץ שעדיין מייצרת וקיימת. האגדה טוענת כי יוצר Zildjian אבדיס, היה אלכימאי שחיפש את המתכון המושלם ליצור זהב כאשר הוא נתקל בתערובת מתכת ותוך כדי התהליך הוא גילה שבטעות הוא העניק תכונות מוסיקליות למתכת, וכל השאר רשום בדפי ההסטוריה. כאשר המצילות שלו זכו לתהודה בטקסים צבאיים ומלכותיים, העניק הסולטן התורכי השני לאבדיס את השם Zildjian, שילוב של המלים הטורקיות ” Zil ” (“מצילה”), ” dj ” (“יצרנית”), ” ian ” (“בן”) . אז כנראה שיש לנו חוב קטן לטורקים … :)

נרוץ קדימה 300 שנה ו-10 דורות של זילדיאנים שנולדו להאדריכלים של זילדג’יאן וסביאן המודרניים: ארמאנד זילג’יאן נולד בשנת 1921 ורוברט זילג’יאן בשנת 1923. אבא שלהם אבדיס השלישי, היגר מטורקיה לאמריקה ב- 1908, והשאיר את חברת זילג’יאן לבני דודיו באיסטנבול. באופן מסורתי הזכר הבכור של דור שושלת זילג’יאן הוא זה שיורש את סודות ותהליך הייצור, ובגלל שאביו של אבדיס לא הסכים להעביר לו את הידע החליט אבדיס לעזוב ולעבור לאמריקה. אבל הסאגה ממשיכה שבשנת 1927 דודו של אבדיס השלישי כתב לו מכתב מטורקיה המבקש ממנו לחזור ולהשתלט על העסק לאחר ניהול מקולקל על ידי בניו וקרוביו. אבידיס הצליח לשכנע את דודו לבוא לבוסטון, וב 1929 חודשים ספורים לפני השפל הגדול, Avedis Zildjian ושות’ נוצר בקווינסי מסצ’ וסטס.

במהלך ה-40 השנים הבאות היו מספר מאבקים על הסטנדרט האמריקאי החדש. אראם זילדג’יאן (אחיו של אבדיס השלישי) חתם על חלוקה והפצה של זכויות המותג Zildjian ל-Fred Gretsch Co, ובמקביל חברת Avedis Zildjian נלחמה במשך עשרות שנים כדי לגייס גישה לשוק האמריקאי. המותג Avedis Zildjian הצליח בכל זאת להחזיק מעמד בגלל הקשר ההדוק שלה עם האמנים שלה דבר שהיום מקובל לחלוטין.

לבסוף ב-1968 הצליחו האחים זילדג’יאן לשכנע את קרוביהם שעדיין פעלו בטורקיה כדי למכור את המותג Zildjian למשפחה, וכך נחתם ההסכם עם גרטש על זכויות ההפצה של Zildjian.

התפתחות זו הובילה ליצירתו של מפעל חדש ליצירת מצילות Zilco (סוג יותר יעיל של מצילות שנעשו על ידי Zildjian) בשנת 1968 במפעל ב-Meductic בניו ברונסוויק קנדה. המצילות תוכננו למכירה בעלות זולה יותר, אולם הביקוש ל Zildjian בסופו של דבר סחף את הצורך הכלכלי של המפעל שהחלה לייצר Zildjian Cymbals בתחילת שנות ה-70.

ב -1979 נפטר אבדיס השלישי והותיר שדה קרב משפטי חריף בין בניו לשליטה על חברת Zildjian. בעוד ארמאן היה הבן הבכור וראה את עצמו כיורש החוקי, לעומת רוברט זילג’יאן קלים. לאחר שנתיים בבית המשפט, שמר ארמאן על מפעל זילג’יאן בקינסי, ורוברט ירש את המפעל ב-Meductic קנדה, שם הוא הקים את סביאן.

אין הרבה מידע על הריב בין שני האחים בתקופה שבין מות אביהם לבין הקמת חברת סאביין ב 1980. (תאמינו לי שחיפשתי …), מיותר לציין שהקשרים נותקו ושתי החברות עובדות בנפרד גם היום.

ב -30 השנים האחרונות, שתי החברות הקימו כל אחת מוניטין ענק ביצירת מצילות. ארמאנד נפטר ב 2002, ואחיו נפטר בשנת 2013 . שתי החברות עדיין בראשות יורשים לשם Zildjian ועדיין מתחרים על התואר של יוצר המצילות המצליח והגדול ביותר בעולם. לא משנה באיזה צד אתה במשפחה, הסיפור של השושלת של Zildjian זה עדיין אחד הסיפורים העתיקים והמרתקים ביותר בעולם כלי הנגינה, וגם קצת עצוב.

סאביין היא ללא ספק חברה שונה להבדיל (וזאת דעתי האישית) מחברת Zildjian בזמן ש-Zildjian שומרת על קו מסורתי. סאביין מההתחלה שלה כמאט תמיד שמרה על קו מרדני וניסיוני לא סתם טרי בוזיו מנגן שם… :) ממצילות לא שמרניות כמו המגה בל רייד שאחרי זה הופיעה גם במיינל, ועד סדרת ה-O-Zone המהפכנית. או לייצר הייהט בקוטר 18 אינץ… סאביין תמיד חשבה קצת אחרת מכולם. וטוב שכך!

לגבי סוגי המצילות של סאביין:

סדרת ה-Hand Hammered: כמו שזה נשמע הרעיון סביב הסדרה הזאת זה שימור המסורת של 400 שנה בתהליך יצור עתיק שבו הכל נעשה באופן ידני התואר מתאר את מכות הפטיש . יש כאלה שיגידו שמדובר במצילות עם סאונד חם יותר. במיוחד הריידים.

סדרת ה-HHX: זאת בעצם סדרה שמשלבת את המודל המסורתי כמו ה Hand Hammered ואת הסגנון החדש . נקרא לזה ישן וחדש נפגשים… :) הדוגמה הכי טובה זאת ה Evolution.

סדרת ה-Signature: זאת כמו כל סדרת Signature יושבת בעיקר על שמות גדולים (בעיקר לצורך שיווק) אבל לא רק כגימיק שיווקי. אני מאד אהבתי את סדרת ה Signature של Jack Dejohnette במיוחד ההיאט.

סדרת ה-AAX: זאת כבר סדרה מודרנית לחלוטין מצילות עם סאונד בהיר וצלול . סדרה שמאד חביבה על נגני אולפן.

סדרת ה-AA: מצילות לכל סגנון זאת סדרה באמת וירסטילית. אני מאד אהבתי לנגן עם הסדרה הזאת מוזיקה לטינית.

סדרת ה-B8 Pro: סדרה למתחילים אבל לא רק. בעיני לחובבי רוק הרייד יכולה להפתיע.

סדרת ה-XS20: עוד סדרה במחיר נמוך. עשוייה מברונזה יצוקה וסאונד מעניין. עניין של טעם וגובה הארנק בכיס…

לגבי ה-O-Zone שנמצאת כתת קטגוריה בסדרות HHX, AAX, זה קו באמת חדשני שניתן לראות היום בכל חברת מצילות . זכות הראשונים היתה לחברת Zildjian שהוציאה מצילת אפקט כבר לפני כמאט 20 שנה. אבל מה שקרה שסביאן הוציאה את ה-O-Zone זה כבר בהחלט תקדים. עד אותה נקודה מצילות הצ׳יינה שלטו בתחום מצילות האפקט טראש. ושהגיעה ה-O-Zone היא בעצם השתלטה על המקום של הציינות. בגלל הסאונד שהוא חצי טראש חצי קראש וגם בגלל המבנה הרגיל שלה. תנו לה את הכתר כמצילת הטראש הטובה ביותר. ואם זה לא מספיק היא פתחה זן חדש של מצילות שיש לסביאן ולא רק לה. מצילות עם חורים כמו שאומרים כולם. התוצאה מגוון רחב של מצילות רכות עם סאונד מהיר.

לסביאן יש עוד מגוון רחב של סדרות שלצערי לא נציין את כולם.

לסאביין רשימת מתופפים מכובדת ומגוונת: טרי בוזיו, ניל פירט, בילי קובאם, ג׳ו ג׳ו מאייר, ג׳ק דיזואנט’, צ׳אד סמית, פיל קולינס , דייוויד גריבאלדי, דייב ווקאל, מייק פורטנוי , ועוד רבים וטובים…

סאביין נמכרת במרום.

השאירו תגובה