Vinnie Colaiuta – במילה אחת: וירטואוז. מתופף ורסטילי ועילוי טכני שאין כמותו, שדילג בין כל סגנון פופלרי קיים, והגיע למעמד של אגדה כבר בתחילת דרכו. ויני, אשר נולד ב-1956 בעיירה קטנה במדינת פנסלבניה, ארה”ב, התחיל לנגן בגיל 14 כשהוריו קנו לו את מערכת התופים הראשונה שלו.
לאחר שנת לימודים אחת ב-Berklee College of Music בבוסטון, Vinnie Colaiuta עבר ללוס אנג’לס כדי לפתח את קריירת הנגינה שלו. הגיג הרציני הראשון שלו היה עם Christopher Morris, איתו ניגן בשנים 1976-1977. נקודת התפנית מיהרה להגיע ב-1977, כשויני היה בן 22 – הוא הוזמן לאודישן אצל Frank Zappa. ויני נדרש לנגן את הקטע The Black Page, שנחשב לאחד הקטעים המורכבים והקשים ביתר לביצוע של זאפה. ויני הצליח לעבור את האודישן וניגן עם Frank Zappa בהקלטות והופעות מ-1978 עד 1981.
אני הכרתי את Vinnie Colaitua דרך האלבום הקלאסי של זאפה Joe’s Garage שיצא ב-1979. אני שמעתי לראשונה את האלבום 20 שנה לאחר שיצא, אך גם בשנת 2000 הוא נשמע לי חדשני ביחס למוסיקה של אותה תקופה. פי נפער כששמעתי את המתופף באבלום, איך הוא מגנן משקלים אי-זוגיים כאילו הם 4/4, פוליריתמיקה שעד היום קשה להבין אותה וסאונד תופים אלוהי. זו הייתה אהבה משמיעה ראשונה, ומאז לא הפסקתי לחפור על הקלטותיו של ויני. הוא ניגן עם זאפה גם באלבומים Tinsel Town Rebellion שיצא ב-1981, The Man From Utopia שיצא ב-1983 ועוד אלבומי הופעות שיצאו לאור לאחר שעזב את להקתו של זאפה. אחד הקטעים הקלאסיים של זאפה שויני ניגן בו הוא Keep It Greasy, קטע משוגע שמתחיל ב-4/4 ומתדרדר לפסיכוזה ב-19/16. ניתן למצוא את התווים לשיר בעמוד תווים לתופים, תחת קטגוריית פרוגרסיב רוק.
Keep It Greasy של Frank Zappa
לאחר שעזב את זאפה, הוא התחיל לעבוד כמתופף אולפנים ומהר מאוד עשה לעצמו שם כאחד הטובים ביותר בתחום, בכל סגנון שהוא. במהלך שנות ה-80 וה-90 הוא ניגן באלבומים של אמני רוק ופופ מוכרים כגון Tori Amos, Barbra Streisand, Joni Mitchell, Leonard Cohen, The Beach Boys, Chaka Khan ועוד רבים וטובים. סצנת הג’אז גם העסיקה אותו לא מעט – בין השאר ניתן לשמוע את ויני באלבומים של אמני ג’אז ופיוז’ן כמו Allan Holdsworth, John Patitucci, Jeff Beal, BIll Evans, Marcus Miller ועוד. בשנים 1986 – 1987, ויני היה המתופף בלהקת הבית בתוכנית האירוח של הקומיקאית Joan Rivers.
הג’אם האגדי של Vinnie Colaiuta עם Steve Gadd ו-Dave Weckl מהפסטיבל לזכר Buddy Rich ב-1989
ב-1990 הצליח ויני באודישן ללהקתו של Sting והיה חלק מסיבוב ההופעות שקידם את האלבום The Soul Cages. ויני נשאר עם Sting שבע שנים, וניגן בשני אלבומים הקלאסיים Ten Summoner’s Tales שיצא ב-1992 ו-Mercury Falling שיצא ב-1996. ויני המשיך לקליט שירים באלבומים של Sting גם לאחר שעזב את להקתו, וכמן כן הצטרף לסיבובי הופעות שונים איתו.
ב-1994, הוציא Vinnie Colaiuta אלבום סולו, שכלל קטעי פיוז’ן שהוא כתב. מרוב נגינה עם אמנים שונים, בפסי קול ופרסומות, ויני לא התפנה שוב להוציא עוד אלבום סולו. הוא תמיד דחף את עצמו להתפתח כמוסיקאי, ואני חושב שהרבה מאוד אמנים ואנשים מהקהילת המתופפים בעולם יסכימו שויני הוא “המתופף המושלם”. שלמות כזו מגיעה רק כשכשרון מגובה באימונים בלתי פוסקים. המתופף Dom Famularo, חבר טוב של ויני, סיפר פעם שכשבא לבקר אותו באמצע אימון, ויני אמר לו “אני כזה מארח גרוע – לא הצעתי לך כלום. אתה רוצה אולי פד אימון?”
ויני ניגן תופים, יחד עם John Patitucci על הבאס, בשלושת אלבומי סולו של הפסנתרן Randy Waldman. הראשון, Wigged Out שיצא ב-1998 כולל עיבודי ג’אז לקטעים נחברים מהמוסיקה הקלאסית. האלבום שני, UnReel, שיצא ב-2001 כולל עיבודי ג’אז לשירי נושא של סדרות וסרטים מפורסמים. העיבודים בשני האלבומים מורכבים ומוקפדים מאוד, אך עם זאת מוסיקליים ומנוגנים בטוב טעם. שני האלבומים לא ממש מוכרים, אך אני אישית אוהב אותם מאוד, וממליץ לכם להקשיב להם (יש לינקים לשניהם ברשימה למטה). האלבום השלישי Timing is Everything יצא ב-2003.
You challenge yourself because you want to feel freer and integrated with the instrument and with music.
Attack Of The 20lb Pizza, הקטע הראשון מאלבום הסולו של Vinnie Colauita, מנוגן בהופעה חיה בפסטיבל Modern Drummer. מומלץ מאוד לראות!
בשנת 2000, ויני הקליט תופים לאלבום The System Has Failed של להקת המטאל Megadeth. רבים הופתעו מהבחירה של Dave Mustaine (מייסד וסולן הלהקה), כי ויני לא מוכר כמתופף מטאל. למרות זאת, הביקורות החיובית על האלבום לא הפסיקו להגיע, והוא נחשב לאחד האלבומים הטובים של Megadeth. שוב ויני הוכיח שהוא מאסטר אמיתי של הכלי, ואף סגנון לא יצליח להביס אותו.
במהלך העשור הראשון של שנות האלפיים, היה ויני מעורב בכמה פרויקטים מעניינים מאוד, ביניהם סיבובי הופעות והקלטת אלבומים עם אמנים גדולים כגון Jeff Babko, Jill Scott, Richard Bona, Herbie Hancock ועוד רבים וטובים. גיטריסט הג’אז הישראלי עוז נוי שכר את “שירותיו” של ויני באלבומו Fuzzy אשר יצא ב-2007. באותה שנה ויני ניגן עם Jeff Beck ועם John McLaughlin בפסטיבל הגיטריסטים Crossroads של Eric Clapton. ב-2008 הוא היה חלק מהסופר-גרופ Five Peace Band, יחד עם Chick Corea, John McLaughlin, Christian McBride ו-Kenny Garrett.
הקטע Maharina של John McLaughlin בהופעה חיה בפסטיבל Crossroads ב-2007
הקטע Actual Proof של Herbie Hancock בהופעה חיה ב-2006, עם סולו תופים מטורף
דואט מגניב של Vinnie Colaiuta ו-Rick Marotta
אחד-שער האלבומים האהובים עלי, בהם מנגן Vinnie Colaiuta
- Joe’s Garage (1979) – Frank Zappa
- Ten Summoner’s Tales (1993) – Sting
- Jing Chi (2002) – Robben Ford
- Secrets (1989) – Allan Holdsworth
- Big Harvest (1989) – Indio
- Wigged Out (1998) – Randy Waldman
- UnReel (2001) – Randy Waldman
- Vinnie Colaiuta (1994) – Vinnie Colaiuta
- Five Peace Band (2009) – Chick Corea/John McLaughlin
- The System Has Failed (2004) – Megadeth
- Tinsel Town Rebellion (1981) – Frank Zappa
Vinnie Colaiuta עם להקת הפיוז’ן Karizma
הופעות שלמות
לאלה מכם שרוצים לראות הופעות שלמות עם Vinnie Colaiuta, הנה כמה המלצות אישיות שלי שכדאי לכם לראות:
ההופעה הקלאסית ב-1992 ב-Blue Note טוקיו עם Chick Corea ו-John Patitucci
הופעה מעולה של Vinnie Colaiuta הצעיר עם Frank Zappa במינכן, גרמניה בשנת 1978 (עם סולו תופים הזוי ב-32:07)
הסרט Ten Summoner’s Travels הכולל שתי הופעות של Sting בנורבגיה ואיטליה מ-1993
הופעה מ-2007 עם הגיטריסט Jeff Beck והבסיסטית Tal Wilkenfield
GRP Live in Concert – הופעה של Chick Corea יחד עם Vinnie Colaiuta, Dave Weckl, John Patitucci, Frank Gambale ועוד, מ-1987
הופעה של John Patitucci מ-1993
סרט קצר (חצי שעה) בהפקת Zildjian לקידום סדרת המצילות A Custom שפיתחה יחד עם Vinnie Colaiuta. ויני מסביר איך הוא פיתח את הסאונד יחד עם החברה, מנגן קטעים נבחרים וגם מדבר קצת על השפעותיו המוסיקליות