סגנונות מוסיקה מודרניים מתפתחים, משתנים ודועכים מהר מאוד. לרוק לקח מעט יותר מחמישים שנה להגיע להיכן שהוא כיום, ולג’אז יותר ממאה. יש שיגידו שהג’אז מת, אני מעדיף לצטט את פרנק זאפה – “Jazz is not dead, it just smells funny”. אבל עדיין יש תקווה. פה ושם אפשר להיתקל באמני ג’אז עכשוויים, שיחד עם הישענות כבדה על המסורת, ניתן לשמוע בנגינה שלהם את הקול הבא של הג’אז. בעולם התופים, יש לא מעט מתופפים העונים בדיוק על הגדרה זו, ביניהם Bill Stewart ו-Brian Blade.
היכן בעולם סופגים את מסורת הג’אז? במקום לידתה של מוסיקת הג’אז. Brian Blade נולד ב-1970 בעיר שרבפורט, לואיזיאנה ולאחר מכן הדרים לניו אורלינס, שם ספג את מסורת הג’אז והחל לפתח את קולו על התופים. בניו אורלינס למד וניגן עם אגדות ג’אז מקומיות כמו Ellis Marsalis, המתופפים Herlin Riley ו-Johnny Vidacovich ועוד רבים וטובים. Brian Blade לקח משהו מכל אחד וכך פיתח את סגנונו הייחודי חסר הגבולות. כשמקשיבים לו שומעים את ההיסטוריה של תיפוף הג’אז כולה, החל מ-Max Roach, הלאה ל-Tony Williams ו-Elvin Jones דרך Art Blakey וכל האגדות. Brian Blade הוא גם מעריץ גדול של Joni Mitchell ומוסיקת פולק-רוק.
בתחילת שנות התשעים הופיע והקליט עם אמני ג’אז רבים, בינהם Brad Mehldau, Kenny Garrett, Joshua Redman ועוד. גישתו חסרת הגבולות למוסיקה הובילה את Brian Blade להקליט גם עם Joni Mitchell, Bob Dylan ו-Steve Earle. ב-1997 הקים את The Fellowship Band, פרוייקט הסולו שלו איתו הספיק להקליט שלושה אלבומים. בשנת 2000 הצטרף Brian Blade לחמישיית Wayne Shorter, הסקספוניסט מחמישיית Miles Davis האגדית. Brian Blade ממשיך להופיע ולהקליט עם אמנים אחרים במקביל לעבודתו עם The Fellowship Band.
תודה רבה ל-Hank Henry Armstrong מקבוצת drummers 4 drummers בפייסבוק על השיתוף.